המים המשמשים בשיטת הבדיקה יתייחסו למים מזוקקים או למים מפושטים אם לא צוינו דרישות אחרות. כאשר הממס של התמיסה אינו מצוין, הכוונה היא לתמיסה מימית. כאשר הריכוז הספציפי של H2SO4, HNO3, HCL ו-NH3·H2O אינו מצוין בשיטת הבדיקה, כולם מתייחסים לריכוז של מפרטי ריאגנטים זמינים מסחרית. טיפת הנוזל מתייחסת לכמות טיפת מים מזוקקים הזורמת מטפטפת רגילה, המקבילה ל-1.0 מ"ל ב-20 מעלות צלזיוס.
ריכוז התמיסה יכול להתבטא בדרכים הבאות:
â לריכוז הסטנדרטי (כלומר, הריכוז של חומר): הוא מוגדר ככמות החומר המכיל מומס ביחידת נפח של תמיסה, היחידה היא Mol/L
â¡ ביחס לריכוז: כלומר, במספר נפח מעורב של ריאגנטים מוצקים או מספר נפח מעורב של ריאגנטים נוזליים, ניתן לכתוב כ- (1 1) (4 2 1) וצורות אחרות
⢠על שבר המסה (נפח): על המומס אחראי שבר המסה או שבר הנפח של ביטוי התמיסה, יכול להיות מסומן כ-w או Phi.
(4) אם ריכוז התמיסה מבוטא ביחידות מסה וקיבולת, ניתן לבטא אותו כ-g/L או בכפולה המתאימה שלו (כגון mg/mL).
דרישות ודרישות אחרות להכנת פתרון:
הטוהר של ריאגנטים וממסים המשמשים בהכנת התמיסה צריך לעמוד בדרישות של פריט הניתוח. ריאגנטים כלליים מאוחסנים בבקבוקי זכוכית קשיחים, תמיסות שובן ומתכת מאוחסנות בבקבוקי פוליאתילן, וריאגנטים עמידים בפוטו מאוחסנים בבקבוקים חומים.
יש לבצע בדיקות מקבילות בבדיקה. הייצוג של תוצאות הבדיקה צריך להיות עקבי עם הייצוג של תקני היגיינת מזון, והחישוב והערך של הנתונים צריכים להיות בהתאם לחוק המספרים המשמעותיים ולכלל בחירת המספרים.
תהליך הבדיקה יתבצע תוך הקפדה על השלבים האנליטיים המפורטים בתקן, ויינקטו אמצעי הגנה מפני גורמים לא בטוחים (הרעלה, פיצוץ, קורוזיה, שריפה וכו') בניסוי. מעבדת בדיקה פיזיקלית וכימית מיישמת בקרת איכות ניתוח. בהתבסס על הקמת מפרט טכני טוב, לשיטת הקביעה צריכה להיות מגבלות זיהוי, דיוק, דיוק, שרטוט נתוני עקומה סטנדרטיים ופרמטרים טכניים אחרים. פקחים צריכים למלא רישומי בדיקה.